שיריה הקסומים של נעמי שמר חוזרים לבמה, בסיפור מקורי המעלה את תמונת הילדות של פעם, בה ילדים שיחקו במשחקים תמימים ובעיקר זה עם זה.
גן - ג׳
55
450
הצגה מוסיקלית על פי שירי נעמי שמר
מחזה ובימוי: צביה הוברמן
ניהול מוסיקלי: נדב רובינשטיין
תפאורה: שני טור
תלבושות: אדם קלר
תאורה: אורי מורג
כוריאוגרפיה: עמית לוי
צילום סטילס: דורון ישינסקי
רענן פז
אריאל קוזלובסקי
בן אדם
דפי אלפרן
תימור כהן
ליאור כהן
החופש הגדול הגיע! הילדים מקבוצת "כלנית" שבקיבוץ שמחים ויש להם המון תוכניות איך לבלות בחופש. גם אורי מתל-אביב מתכונן לחופשה, אבל הוא אינו שמח, משום שהוריו נוסעים לחו"ל והם שולחים אותו לקיבוץ. בקיבוץ יבלה את החופש עם בת דודתו ללי ועם חבריה מקבוצת "כלנית". ללי מחכה לבואו של אורי בהתרגשות ומצפה שיביא לה מתנות מהעיר הגדולה ושישחק איתה כל היום. אולם, כשהוא מגיע,לא רק שאינו מביא עימו מתנות, הוא גם אינו רוצה לשתף פעולה עם שאר הילדים. הביקור הופך לאכזבה גדולה, ללי נוטשת את אורי לטובת חבריה והוא נשאר עוד יותר בודד... יום אחד, כשאורי משוטט לבדו בקיבוץ, הוא מגיע לחדר שבו עומד פסנתר. אורי מתנחם בנגינה עליו וכשללי מגיעה לשם היא מתפעלת מאד מנגינתו. הם עושים הסכם שהוא ילמד אותה לנגן, והיא תלמד אותו את שאר הדברים- לשרוך שרוכים, להתנדנד בנדנדה, לשחות בבריכה, לשחק מחבואים ולקפוץ בחבל. כשהוריו של אורי חוזרים מחו"ל , הם פוגשים ילד שמח, חברותי ופתוח. ילד "חדש" שקוראים לו אורי. שיריה הקסומים של נעמי שמר חוזרים לבמה, בסיפור מקורי המעלה את תמונת הילדות של פעם, בה ילדים שיחקו במשחקים תמימים ובעיקר זה עם זה.
אם אתם רוצים לראות עם ילדיכם במהלך הקיץ הצגה איכותית, עשויה היטב, ועל הדרך להרביץ קצת תרבות – לכו ל"הכל פתוח". השחקנים עושים עבודה טובה הן במשחק והן בשירה. למרות שרוב השירים אינם מבוצעים חי, ניכר שהשחקנים עבדו רבות, ובהצלחה, על העיבודים הקוליים לשירי נעמי שמר. השילוב של השירים בהצגה נהדר ואינו מאולץ והעלילה מאוד פשוטה ולכן מתאימה לילדים קטנים. גם ילדים גדולים יותר ייהנו כי המצבים החברתיים שמומחזים בחן על הבמה מדברים אל כל ילד, ומבוגר, והפשטות כאן נכונה להצגות מסוג זה. התפאורה וההעמדה על הבמה תורמים גם הן להשלמת בילוי מוצלח עם הילדים בחופש הגדול.
יאיר זיידנר, "מפה"
הילדים ישבו מרותקים להצגה. אני ישבתי ליד קים ובן ישב לידה ובשלב מסוים בסביבות אמצע ההצגה פשוט התחיל לרקוד. אני עצמי למען הגילוי הנאות, מהפריקים הגדולים של נעמי שמר עוד בחייה וכמובן היום אך היות ואני לא חיה לבד, לא יוצא לי לשמוע יותר מדי שירים שלה ואת הביצועים המקוריים שלה. כך שעבורי כבר מראש זו הייתה שמחה גדולה. להיות מסוגלת לשבת ולשיר בקול רם שירים נפלאים שלה וליהנות מעיבודים מקסימים ומצוינים קליטים וחדשים לשירי מפתח והריקודים ושילוב השירים ביצירה הפתיע אותי...
רקפת פרא, "אמא נגה"
בהצגה ישבתי עם ישי בן זוגי לצד תמר גלעדי (שהיא גם זמרת וגם גיסתי וחברתי), ואורי שלה בן הארבע וחצי, הנכד שלא הכיר את סבתא נעמי, תכול עיניים מהצד היקה של המשפחה, אבל בעל מזג, אנרגיות וכישרון מוזיקלי ובימתי שלא משאירים מקום לספק בכוחה של הגנטיקה. הצצנו בו, יושב דרוך בקצה הכסא, מוקסם מהמתרחש על הבמה, בעוד אנחנו מחליפים מבט דומע מדי פעם, וגם צוחקים בתערובת בלתי אפשרית של שמחה על היופי והכישרון שעל הבמה, ושל צער עצום על שאמא כל כך לא כאן איתנו.
ללי שמר, בתה של נעמי