קורות חיים:

ירון כפכפי הוא מלחין, מחזאי ובמאי ישראלי.

הוא נולד נולד בתל אביב ב-25 בדצמבר 1967, כבנם הצעיר של שלום ועליזה כפכפי זכרונם לברכה. אמו הייתה זמרת אופרה, ואביו עבד בתעשייה הצבאית.

בילדותו למד נגינה בפסנתר, וכבר במהלך בית הספר היסודי, הופיע על בימת האופרה הישראלית כחלק ממקהלת הילדים. (באופרות "כרמן”, “הנזל וגרטל” ו״אותלו״ באופרה הישראלית.)

בראשית דרכו התבלט כשחקן וקומיקאי בלהקת צעירי תל אביב (1984-1986). ובלהקת פיקוד הדרום (1986-1989) במסגרת שירותו הצבאי.

מיד לאחר שיחרורו מצה״ל, שיתף פעולה עם עודד מנשה (נועה ברנר ושרון שר) בלהקת "רקע דומה", שהופיעה בפינה קבועה במהלך עונת 1990 של התוכנית "זהו זה”. הלהקה ביצעה שירים ומערכונים שכתב.

במקביל החל לעבוד עם קבוצות נוער באזור תל אביב, ובשנת 1991 הקים במרכז רוזין ברמת אביב ג' את להקת השכנים של צ'יץ', שהעלתה בשנת 1992 את המחזמר "דוד", המחזמר הראשון אותו כתב הלחין וביים על חייו של המלך דוד. המחזה זכה להצלחה גדולה ורץ בין השנים 1992-1997. (נועה תשבי, יעל בר-זוהר, יהודה לוי, מושיק גלאמין, ועודד פז הם חלק מן האמנים אשר החלו את דרכם במחזמר זה.)

בעקבות העניין שעורר המחזמר ״דוד״ החל ירון להלחין, לכתוב ולאחר מכן גם לביים מחזות זמר רבים במשך למעלה מעשרים שנה, ביניהם: "הקוסם" (1994, 1999, 2006, 2015), "הלב" (1997), "חסמב"ה" (1998), "ספיד וגלגלי הקסם" (2003) ועוד. 
כתב הלחין וביים את מחזות הזמר: "דוד" (1992-2003), "סביב העולם בשמונים יום" (1999, 2007), "מלך סיאם" (2000), "המלך ארתור" (2001), "פיטר פן" (2004, 2012, 2015) ״שלושת המוסקטרים״ (2013). ״משיח״ (2015), ״תיבת-נח״ (2016), ״שער הזהב״ (2016).

ההצגות והשירים שכתב זכו לביקורות מהללות ולאהבת הקהל, ומחזות הזמר שלו זוכים לביצועים מחודשים בכל כמה שנים.


ל"תיאטרון גושן" כתב, הלחין וביים בין היתר את "הלב" (2004), "המלך גיליאן" (2005), "יוסף בעל החלומות" (2008), ״חלום יעקב״ (2013), ״אני ירושלמי״ המבוסס על ספרו של יהורם גאון (2016). ההצגות אושרו ע"י סל תרבות ועלו מאות פעמים כל אחת. ערך וביים את מופע "שלישיית גשר הירקון" לפסטיבל ישראל. (2001) היה מנהל אמנותי של להקות צה"ל.

הקים וביים את להקת השכנים של צ'יץ' (1991-1997), ביים וכתב ללהקת צופי תל אביב (2003-2008).

יצר וכתב עם הבמאי רני סער סדרת טלויזיה על גיבורי התנ"ך. הסדרה שודרה בערוץ התכלת ונקנתה להפקה בארה"ב. 


חוויות מתיאטרון גושן:

על "הלב״ (2004)
המחזמר נתפס בעיני רבים כשילוב בין שתי אומנויות - מחזה וזמר. בעיני זהו שילוב בין גורמים רבים יותר.
בשונה משפת התיאטרון, שפת המחזמר דורשת מהשחקנים מיומנויות נוספות הכוללות הצטיינות גם בשירה, תנועה וריקוד. גם יוצרי מחזות זמר - הכותבים, המוסיקאים, הבימאי, הכוריאוגרף ושאר המעצבים (תפאורה, תלבושות, תאורה) נדרשים לשתף פעולה בכל התחומים על מנת ליצור עולם משותף של דימויים. שילוב מוצלח בין כל המרכיבים הללו יוצר תיאטרון טוטאלי.
בכל בירות התרבות בעולם, שמור למחזמר מקום של כבוד. בעולם המערבי זוהי שפה תיאטרלית הנלמדת מגיל צעיר. כיוון שהפקת מחזמר יקרה הרבה יותר מהפקת הצגת תיאטרון, כרטיס למחזמר עולה בדרך כלל כסף רב. אני מאושר על ההזדמנות שניתנה לי להעלות מחזמר, אשר יגיע אל קהל מכל שכבות האוכלוסיה.
ההצלחה של מחזמר נמדדת בשלושה חלקים:
מוח- אשר אחראי לסגנון ולתחכום שבמוסיקה ובתכנים.
אומץ- להתמודד עם כל נושא בדרכים יצירתיות ומפתיעות.
לב- להתמודד עם הרגש באופן אמיתי וללא חשש מהחשיפה.
מחזמר המכיל בתוכו תכונות אלה עשוי לשרוד את מבחן הזמן ולהפוך לקלאסיקה. "הלב" הוא סיפור קלאסי. בכל דור מתרגשים ילדים והורים ממעלליו של הנער מרקו, אשר יצא לחפש את אימו. ההחלטה להפוך את הסיפור למחזמר נבעה מכך שהעלילה מספקת מקומות רבים בהם יכול הקהל הצעיר להתרגש מן הסיפור גם דרך המוסיקה: הבלדות האישיות, הדואטים, הקונטטים (בהם שרים השחקנים חמישה קולות שונים במקביל), קטעי הריקוד, מוסיקת המעברים, כל אלה יוצרים לראשונה אצל הילדים את ההיכרות עם הז׳אנר הייחודי ואת ההקשבה הנדרשת למחזמר.
מילדות, מחזמר בעבורי הוא פסגת שאיפותיי, לכן אני מאושר שבבגרותי ניתנת לי ההזדמנות ליצור מחזות זמר מקוריים ולהציגם בפני קהל רחב ככל שניתן- ולא רק בפני אלה שידם משגת לטוס לחו"ל.