טליה אוטולנגי

עיצוב תפאורה ותלבושות

חוויות מהצגות:

על "בן המלך והעני":

כמו בכל הפקה, גם תהליך העבודה על "בן המלך והעני", למרות שהכרתי היטב את הסיפור המקורי, התחיל בקריאה מעמיקה של הטקסט, כדי למצוא שם את הנתונים החשובים שהם הבסיס לעבודת העיצוב: התקופה, המקום או המקומות המצוינים בטקסט, מספר החילופין הנדרש, השימוש באיבזרים החיוניים לעלילה, יציאות וכניסות של שחקנים, איפיוני הדמויות השונות, ומספר חילופי התלבושות של כל דמות. במקרה שלנו, העלילה מתרחשת באנגליה, במאה ה-16, בשני עולמות שונים: הארמון המפואר של המלך, מצד אחד, ומולו העולם העלוב של פשוטי העם, הגרים בדלות ובעוני.
עלילת המחזה עוברת במעברים חדים בין שני העולמות, שלכל אחד מהם מקומות אחדים. ואם לא די בכך, הרי שלכל אחד מהשחקנים כניסות ויציאות רבות ומהירות, וחילופי תלבושות מהירות ביותר. בשלב זה, כשהשאלות רבות מן התשובות, מגיע המפגש עם הבמאית, בו מתגבשת למעשה, התפיסה הכללית של התפאורה והתלבושות.
תפיסתה של הבמאית הייתה שיש ליצור תפאורה אחת, מינימליסטית, עם מאפיינים מרומזים לתקופה, ועם אפשרויות לשינויים רבים ככל האפשר, תוך שמירה על קשת צבעים מאד מסוימת: אדום-כחול-לבן, כדגל אנגליה.
לגבי התלבושות היתה בקשה לשמור על אותה קשת צבעים, תוך שמירה על מאפייני התקופה המשולבת בניחוח עכשווי.
בסופו של דבר, חולקה התפאורה בחלוקה של פנים (ארמון) וחוץ (כיכר העיר, מחוץ לארמון) כשביניהם מפריד האלמנט הדומיננטי בתפאורה- השער הגדול, המפריד, פיזית ורעיונית בין שני העולמות. פנים הארמון הוא עשיר ומפואר, דבר הבא לידי ביטוי בעיקר בבד הקטיפה האדום המכסה את הקירות, ואילו החוץ מעוצב בעזרת מספר אלמנטים בגוון נייטרלי (שיש בהיר), דבר המאפשר מעבר מהיר מתמונה לתמונה ויצירת חללים משתנים.
מבחינת התלבושות, האחדות הצבעונית והשימוש בפסים, מחזקים את התפיסה של יצירת להקת שחקנים, ונשמרת גם השלמות הויזואלית, יחד עם זאת, נבחרו פריטי הלבוש המאפיינים כל דמות, בהתחשב במעמדות השונים ובסילואטה התקופתית כמו הצווארונים הלבנים, המכנסיים התפוחים, הכובעים, הנוצות, השרוולים התפוחים, הסרטים בנעליים וכו'. הניגודים בין המעמדות נוצרו ע"י בחירת הבדים: בדי פשתן ואריגים גסים לעניים, מול קטיפות וברוקטים לעשירים.