חוויות מהצגות:

על 'כובע קסמים'

כל שיר במופע 'כובע קסמים' לוקח אותנו את עולם מופלא שבו שולט סגנון ריקוד אחר.
"הילד הזה הוא אני" לקח אותי אל הבלט הקלאסי, שבו העולם כולו מורכב מבובות - כאשר הצעדים הקלאסיים המובנים והקשוחים מייצגים את הבובות בצורה הטובה ביותר, הן נוקשות אך יחד עם זאת יפות לבפליא ומזמינות לשחק בהן. בשל היותה של הקשת חופשייה ואבסטרקטית, לקח אותי השיר "קשת בענן" אל התנועה המייצגת את הקשת, אשר שאובה מן העולם של המחול המודרני , נשפכת זורמת ומתמזגת צבע בצבע, תנועה בתנועה בחופשיות ואווריריות.
שיר השוקולד בשובבותו ובילדותיותו לקח אותי אל שפת הרחוב המיוצגת על ידי ריקוד ההיפ הופ.
שפת הרחוב היא אנרגטית, עכשווית ומתחברת אל הרחוב על הריחות שבו: כדוגמת ריח השוקולד. אין ספק כי הטועם את השוקולד מרגיש פרץ של כוח לקום ולרקוד.
שיר הגשם לקח אותי באופן אוטומטי אל ילדים המשחקים בשלוליות עם מגפיים. הדרך הטבעית שלהם להשפריץ מים אחד על השני ולרקוע ברגלים הובילו אותי אל תנועות הסטפס המבוססות על נקישות כפות הרגליים.
כל ריקוד נותן לנו גוון אחר של תנועתיות וביחד הם משלימים לי את עולם הדמיון והתנועה למקשה אחת.

על "אבקת הקסם"

האתגר אשר הוצב בפניי ככוריאוגרפית בהצגה "אבקת הקסם" הוא לקחת את השפה המחולית הקלאסית ולהפגיש אותה עם שפת הקרקס.
שפת הבלט הקלאסי היא וירטואוזית באלמנטים כדוגמת: הרמות רגליים, סיבובים, קפיצות. השפה הקרקסית היא וירטואוזית באלמנטים אקרובטיים: סלטות, הנפות לאוויר, שיווי משקל. השילוב של האלמנטים האקרובטיים בתוך הקומבינציות הקלאסיות יוצר שפה חדשה. הרקדן של הקרקס הוא למעשה אקרובט אשר מבצע וריאציות קלאסיות רוויות אלמנטים קרקסיים. העבודה מלאת החיבורים הזו יצרה המצאה של שפה חדשה, שהלכה והתעצבה במהלך תהליך העבודה. מאד נהניתי לחפש עם הרקדנים את השפה הזו- וכתוצאה מכך החזרות היו מלאות הומור ושמחת חיים אשר ניכרים בכוריאוגרפיה.
התוצאה שהובאה אל הבמה- היא בהחלט מראה של החזרות- הפקה מלאת שמחה, תקווה, הומור, ובעיקר- ההבנה כי הכוח הפנימי הטמון בכל אחד מאיתנו- הוא הייחוד האמיתי שלנו.